<h1>צידה לדרך כלל רביעי פ"ח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
עגל שנולד ביו"ט אם יודע שכלו לו חדשיו והאם עומדת לאכילה מותר לשוחטו.
<h2>דף ח.</h2>
צריך להזמין עפר מבעוד יום ואפר הכירה מוכן הוא כשהוסק מאתמול ואם ביו"ט נולד הוא ואסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר ואם שחט כבר אפילו אין ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו. מכניס אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה בו כל צרכו והוא שיחד לו קרן זוית והוא שאינו צריך כתישה. כוי אין שוחטין אותו ביו"ט לפי שהוא ספק בהמה ואסור לכסות דמו. שחט מעי"ט ולא כסה לא יכסה ביו"ט.
<h2>דף י:</h2>
זימן שחורים ומצא לבנים או שנים ומצא שלשה או אפילו זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים או להפך אסורים. אבל זימן שלשה ומצא שנים מותרים. בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים אם יש שם קן אחר. ואם הוא פורח אפילו אין שם קן אחר אסור.
<h2>דף יא.</h2>
מותר להניח עור בהמה שנשחטה ביו"ט במקום דריסת הרגלים אע"פ שאין עליו בשר כלל ומותר למלוח עליו מליחה מועטת כדרך שמולח לצלי. ומותר למלוח כאן מעט וכאן מעט עד שימלח כולו. בד"א בנשחטה ביו"ט אבל נשחטה מעיו"ט אסור. אין מולחין החלבים ולא מהפכין בהם אפילו לשוטחן על גבי יתדות אע"פ שנשחטה בי"ט. ואם רוצה למלוח בשר עליה באויר בתוך ידו בענין שאינו בהם יש מתירין ויש אוסרין שלא ראינו היתר אלא ע"ג עור וכן הדעת נוטה. מותר לטלטל דף עב לקצב בו בשר ולאחר שקצב בו אסור לטלטלו מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. ויש אוסרין וכן מסתבר.
<h2>דף יא:</h2>
מותר למלוח הרבה חתיכות בשר אע"פ שאינו צריך אלא לאחת מהחתיכות. ואעפ"י שמתהפכות, כי אינו יודע איזו יבחר מהערוכות. או קצרות או ארוכות. לעולם יהא אדם מיושבי בית המדרש והלשכות. אל תקרי הליכות אלא הלכות.
כששוחטים הבהמה ביו"ט מותר להפריד הצמר ואע"פ שהוא תולש הואיל ואינו מכוון לתלוש אבל בעוף לא ימרוט הנוצה.
<h2>דף כא.</h2>
בהמה חציה של כנעני וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו"ט.
<h2>דף כג:</h2>
אין צדין דגים מן הביברין ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות ואם סתם אמת המים בכניסתה ויציאתה מעי"ט מותר ליקח ממנה דגים בי"ט שהרי הם ניצודין ועומדין ואפילו הם ספק צידה.
<h2>דף כד:</h2>
מצודת חיה דגים ועוף שהיו פרושות מעי"ט ולמחר מצא בהם אסורין אלא אם כן ידוע שנצודו מבעוד יום.
<h2>דף כה.</h2>
אווזין ותרנגולין שבבית מותר לצודן וליתן לפניהם צידה וכיוצא בהם. יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקננו בטפיחין אסור לצודן בד"א בגדולים אבל קטנים מותרין על ידי זימון שאומר זה וזה אני נוטל למחר ואין צריך לנענעם.
בהמה מסוכנת ואכל כבר שאין צריך לה אסור לשוחטה אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית ואפילו אין שהות לבודקה ולנתחה יכול לאכול בלא בדיקה ואם שחטה בשדה לא יביאנה במוט ויביאנה בידו אברים אברים.
<h2>דף כו.</h2>
בכור בזמן הזה שאסור לשוחטו בלא מום אין החכם יכול לראותו ביו"ט. נולד במומו ועבר וראהו נשחט על פיו. ראהו מעי"ט וראה שהוא מום שראוי לשחוט עליו יכול לחקור עליו ביו"ט אם נפל בו מאליו ומתירו שכל מום שגמרו לו אחרים בכוונה אינו מום לישחט עליו.
<h2>דף כז:</h2>
אין קונין בשר בפיסוק דמים אלא מחלק למחצה לשליש ולרביע ומביא ב' בהמות זו כזו ולמחר שמין הנשארת.
<h2>דף כח.</h2>
אסור לשקול בשר ואפי' ניתנו בכף מאזנים מפני העכברים אם תלויה במקום שרגילין לשקול. וכן אסור לשקול במים. וביד מותר. וטבח אומן אסור ולשקול בביתו כמה יבשל מותר אבל קמח לא ימדוד אפילו בביתו. אין נוקבין הבשר בסכין כדי לתלותה בו וביד מותר ולעשות בו סימן מותר אפי' בסכין.
<h2>דף לד.</h2>
השוחט בהמה לא יבדוק עד שיפשיטנה שאם תמצא טרפה לא יוכל להפשיטה. טלטול הבשר יש מחמירין וגדולי צרפת התירו ובענין מכירתה לגוים מותר כדרך שהתירו מכירה לישראל שלא יזכור סכום דמים ושלא ישקול ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון שאם לא כן לא ישחוט ביו"ט. עוף שדרסו בהמה שצריך שהיה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה יכול לשוחטה ביו"ט ולא נחוש אם ימצא טרפה. מולגין הראש והרגלים ברותחין אבל לא בסיד ולא גוזזין השער שנראה שעושה לצורך הצמר. אין מפשיטין עור שלם לעשותו נאד בי"ט לפי שיש בדבר טורח אסור למלוג אפי' גדי בי"ט לפי שיש טורח יותר מבהפשט.
<h2>דף מ.</h2>
שוחטין המדבריות שבאו בתוך התחום.
